מפת אצבעות להקלדה עיוורת: מקשי שורת הבית ואיזו אצבע לוחצת על כל מקש

מקשי שורת הבית

שמונת מקשי הבית הם A, S, D ו-F ליד שמאל ו-J, K, L ו-; ליד ימין. האצבעות יושבות שם בין מילה למילה וחוזרות לשם אחרי כל הושטה.

G ו-H אינם מקשי בית, כי אף אצבע לא נחה עליהם; האצבעות המורות מחליקות אליהם וחוזרות.

מנח הידיים חשוב בדיוק כמו האותיות. האצבעות מעוגלות מעט כך שהכריות נוגעות במקשים, פרקי הידיים נשארים ישרים ולא מתכופפים כלפי מעלה, והאגודלים מרחפים מעל מקש הרווח.

למה יש בליטות על המקשים F ו-J

העבירו אצבע על F ועל J כמעט בכל מקלדת ותרגישו פס או נקודה קטנה ובולטת. הבליטות האלה מאפשרות לאצבעות המורות למצוא את הבית בלי להסתכל: הניחו את האצבעות המורות על הבליטות, ושש האצבעות האחרות ייפלו על המקשים הנכונים מעצמן.

המקור מעורפל יותר ממה שרוב המאמרים מציגים. קוראים לא פעם ש-June E. Botich המציאה את הבליטות, אבל הפטנט האמריקאי שלה (הוגש ב-2002, אושר בדצמבר 2003) מתאר משהו אחר: שוליים מוגבהים בצדדים החיצוניים של קבוצות שורת הבית, ב-A ובנקודה-פסיק. לא מצאנו מקור ראשוני שמייחס למישהו את הסימונים על F ו-J.

אם במקלדת שבה אתם משתמשים הסימונים נמצאים במקום לא צפוי, או שאין בה סימונים בכלל, בדקו על אילו אותיות נחות האצבעות המורות לפני שאתם מתחילים, כי כל שאר האצבעות מקבלות את מיקומן משתי אלה.

למה שורת הבית היא ASDF JKL;

שורת הבית היא שורת האותיות האמצעית, וב-QWERTY היא נופלת על A S D F ו-J K L ; כי לשם האצבעות נופלות כששתי הידיים יושבות באמצע המקלדת, עם רווח לעמודות G ו-H. היא לא נבחרה כי אלה אותיות נפוצות. ב-QWERTY רק קומץ מהאותיות השכיחות ביותר באנגלית נמצאות שם, וזו בדיוק כל הטענה של פריסות המקלדת החלופיות (המאמר שלנו על פריסות מביא את הראיות).

השורה האמצעית היא המקום הנכון למנוחה, כי כל שורת אותיות אחרת נמצאת במרחק הושטה אחת. הקלדה עיוורת משורת הבית היא ותיקה: ויקיפדיה מייחסת ל-Frank Edward McGurrin את המצאתה, לפי הדיווחים, ב-1888.

מפת האצבעות המלאה למקלדת QWERTY אמריקאית

זו החלוקה הסטנדרטית כפי שמלמדים אותה. כל אצבע עובדת בעמודה שנוטה מעט שמאלה ככל שהיא יורדת, כי השורות במקלדת רגילה מוסטות זו מזו.

שורת המספרים

השורה העליונה

שורת הבית

השורה התחתונה

אגודלים ומקשי צירוף

את מקש הרווח לוחץ כל אחד מהאגודלים. Alt, Option, Cmd ומקש Windows הולכים לאגודל הקרוב; Ctrl הולך לזרת שבאותו צד.

Shift: תמיד ביד השנייה

כדי להקליד אות גדולה או סימן שדורש Shift, החזיקו את Shift בזרת של היד שאינה לוחצת על האות. T גדולה היא Shift ימני ועוד מורה שמאל; J גדולה היא Shift שמאלי ועוד מורה ימין; ! הוא Shift ימני ועוד זרת שמאל על 1; ( הוא Shift שמאלי ועוד קמיצה ימין על 9.

מקלידים שלמדו לבד שוברים את הכלל הזה יותר מכל כלל אחר. אם מחזיקים את ה-Shift השמאלי לכל דבר, זרת שמאל צריכה ללחוץ על Shift ועל A, Q או 1 באותו רגע.

האם המפה הסטנדרטית היא היחידה הנכונה?

לא. זו מוסכמה שעברה בירושה ממכונות הכתיבה, וכמה מחלקיה הגיוניים פחות במקלדת מודרנית.

השורות המוסטות הן הדוגמה הברורה ביותר. במכונת כתיבה השורות הוסטו זו מזו (בשלוש שמיניות, שלוש שש-עשריות ושלוש שמיניות האינץ' בעיצוב המוקדם של Sholes) כדי לפנות מקום למנופים שמתחת לכל מקש. במקלדות מחשב אין מנופים, אבל ההיסט נשאר, וממנו מגיעות עמודות האצבעות הנטויות. במקלדת מפוצלת או אורתולינארית, שבה המקשים יושבים בעמודות ישרות, המפה נעשית פשוטה יותר: כל אצבע לוקחת את העמודה שלה, וזהו.

לשורת המספרים יש יותר ממסורת אחת. המפה שלמעלה היא הגרסה המודרנית הנפוצה ביותר. ויקיפדיה מתארת שיטה ישנה יותר שנלמדה מאז שנות ה-60 ואולי קודם לכן, שבה זרת שמאל לוקחת את 1 ו-2, הקמיצה את 3, האמה את 4 והמורה השמאלית את 5 ו-6, ובצד ימין המורה לוקחת את 7 ו-8, האמה את 9, הקמיצה את 0 והזרת את כל מה שמימין. סגנון שלישי משלב בין השתיים. המפות האלה כנראה משקפות מכונות כתיבה מוקדמות שלא היה בהן מקש 0 או 1, ולא משהו שקשור לידיים.

מחקר על מקלידים רגילים תומך בגישה גמישה. במחקר של אוניברסיטת Aalto משנת 2016, שעקב אחרי הידיים והעיניים של 30 מקלידים, מה שהבדיל את המהירים היה עקביות: הם לחצו על כל אות באותה אצבע בכל פעם ושמרו על ידיים יציבות. מספר האצבעות שבהן השתמשו לא ניבא את המהירות שלהם. זה לא הופך את המפה לחסרת טעם. היא הדרך הקלה ביותר למיפוי עקבי, כי מישהו כבר קיבל עבורכם את כל ההחלטות.

סטיות הגיוניות

הסטיות האלה נפוצות אצל מקלידים טובים ועולות מעט או כלום:

• המקש 6 באצבע המורה הימנית. מפות רבות נותנות אותו לכל אחת מהידיים. בחרו אחת והישארו איתה.
• B באצבע המורה הימנית. B יושב בערך בין שתי האצבעות המורות, ומילים כמו "bring" או "number" יכולות לזרום טוב יותר כך. שוב, בחרו פעם אחת.
• מקש הרווח באגודל אחד בלבד. רוב המפות מראות החלפה בין האגודלים, אבל זה לא חובה, ואגודל אחד הוא מיפוי עקבי לגמרי.
• Enter בקמיצה הימנית או בזרת הימנית, איזו שמגיעה בלי להזיז את היד.
• המקשים בקצה הימני ([ ] \ ו-Backspace) בתזוזה קטנה של היד במקום מתיחה.

הסטיות האלה גורמות לבעיות אמיתיות:

• לחיצה על C באצבע המורה. המורה השמאלית כבר אחראית על ארבעה מקשים בשורה התחתונה ובשורה העליונה, וגם על F ו-G. אם נותנים לה גם את C, היא נמצאת לעיתים קרובות במקום הלא נכון.
• לחיצה על P או על מקשי המספרים באצבע שבמקרה הכי קרובה, מיפוי שמשתנה לפי ההקשר.
• שימוש במקש Shift אחד לכל דבר, כמו שתואר למעלה.

איך לדעת אם סטייה פוגעת בכם: עשו מבחן של דקה והסתכלו על המקשים שפוספסו הכי הרבה במסך התוצאות. מקש שחוזר להופיע שם הוא בדרך כלל מקש שעדיין לא קבעתם לו אצבע.

הערה על מקלדות ISO

המפה שלמעלה מיועדת למקלדת אמריקאית (ANSI). רוב המקלדות בבריטניה ובאירופה עוקבות אחרי הפריסה הפיזית של ISO, שיש בה מקש אחד נוסף: 105 במקום 104 במקלדות עם מקשי Windows. ההבדלים שמשנים את עבודת האצבעות:

• יש מקש נוסף בין ה-Shift השמאלי ל-Z. בפריסה הבריטית יש עליו \ ו-|. ה-Shift השמאלי קצר יותר, כך שזרת שמאל מושטת אליו פחות רחוק, וקל ללחוץ בטעות על המקש הנוסף כשרק עוברים.
• Enter הוא מקש גבוה שמשתרע על שתי שורות, ולצידו בפריסה הבריטית יושב מקש # ~. שניהם שייכים לזרת ימין.
• בפריסה הבריטית @ ו-" מחליפים מקומות (" ב-Shift+2, @ ב-Shift+'), ו-£ נמצא ב-Shift+3.

חלוקת האותיות לא משתנה בין ANSI ל-ISO. זזים רק מקשים שמתחת לזרתות, ולכן מעבר בין השתיים גורם בהתחלה לשגיאות זרת.

איך להשתמש במפה

מדריך המתחילים שלנו להקלדה עיוורת כולל תוכנית של שבועיים שבנויה סביב המפה הזו. אם אתם כבר מקלידים בתערובת של אצבעות, הפוסט שלנו על הקלדה עיוורת מול הקלדה בשתי אצבעות יעזור לכם להחליט אם ללמוד מחדש.

ברגע שהאותיות נעשות אוטומטיות, שורת המספרים והסימנים הם פרויקט נפרד. מבחן המספרים מראה בתוך דקה עד כמה השורה העליונה שלכם יציבה, ודף התרגול בונה תרגילים מהמקשים שבהם אתם באמת מפספסים. מתכנתים ירצו לקרוא את הפוסט שלנו על סימנים והקלדה עיוורת.

שאלות נפוצות

מהם 8 מקשי שורת הבית?

A, S, D ו-F ליד שמאל, ו-J, K, L והנקודה-פסיק ליד ימין. האגודלים נחים על מקש הרווח, שלא נחשב מקש בית.

למה חשוב להשתמש בשורת הבית?

היא נותנת לכל אצבע נקודת התחלה קבועה במרחק הושטה אחת משאר המקשים שלה, כך שאפשר למצוא כל אות במגע במקום במבט. החזרה אליה אחרי כל הושטה היא מה ששומר על מיפוי עקבי.

איזו אצבע צריכה ללחוץ על מקש הרווח?

כל אחד מהאגודלים. יש מקלידים שמחליפים, ומשתמשים באגודל של היד שלא הקלידה את האות האחרונה; אחרים משתמשים באותו אגודל בכל פעם. שתי הדרכים עובדות אם אתם עקביים.

איך הידיים צריכות להיות ממוקמות בזמן הקלדה?

אצבעות מעוגלות ונחות קלות על מקשי הבית, אצבעות מורות על הבליטות של F ו-J, פרקי ידיים ישרים ולא מכופפים כלפי מעלה, ואגודלים מעל מקש הרווח.