הקלדה עיוורת מהירה יותר מהקלדה בשתי אצבעות במובן הקלאסי, שיטת "חפש והקש" (hunt and peck), שבה מחפשים כל מקש ולוחצים עליו באצבע אחת או שתיים. אבל רוב האנשים שלא מקלידים בהקלדה עיוורת לא באמת מחפשים ומקישים. הם משתמשים בתערובת של אצבעות שלמדו לבד, והטובים שבהם מקלידים מהר כמו מקלידים שעברו הכשרה. ההבדל האמיתי בין שני הסגנונות הוא איפה העיניים שלכם נמצאות, וזה מה שצריך להכריע אם ללמוד מחדש.
מה המחקר אומר על מהירות
| חפש והקש קלאסי | למדו לבד, כמה אצבעות | הקלדה עיוורת | |
|---|---|---|---|
| אצבעות | אחת או שתיים | בערך שש בממוצע | כל השמונה, ועוד האגודלים |
| עיניים | בעיקר על המקשים | על המקשים בערך 40% מהזמן | על המקשים בערך 20% מהזמן |
| מהירות אופיינית | כ-27 WPM בהעתקת טקסט | דומה למקלידים עיוורים במחקר מעבדה אחד | דומה למי שלמדו לבד באותו מחקר |
העמודה הראשונה מגיעה ממדריך לעיצוב ממשקים משנת 1988 שוויקיפדיה מצטטת, ומציב מקלידים בשתי אצבעות על כ-27 WPM בהעתקה ו-37 WPM בטקסט שנלמד בעל פה, עם פרצים של 60 עד 70.
שתי העמודות האחרות מגיעות ממחקר של אוניברסיטת Aalto משנת 2016 שצילם 30 אנשים מקלידים. מי שלמדו לבד הגיעו בממוצע ל-58.9 WPM ומקלידים עיוורים ל-57.8, פער שהחוקרים מצאו שאינו מובהק, וחלק מהאנשים שהשתמשו באצבע אחת או שתיים בכל יד עברו את ה-70 WPM. המחקר זכה לביקורת על כך שכלל רק מקלידים עד כ-75 WPM, ולכן הוא אומר מעט על מקלידים מהירים מאוד.
התמונה הגדולה מהרשת דומה. במחקר של Aalto וקיימברידג' משנת 2018 על 168,960 מתנדבים, מי שעברו קורס הקלדה הגיעו בממוצע ל-54.35 WPM ומי שלא עברו ל-49.00, הבדל של כ-5 WPM. הפוסט שלנו על מהירות הקלדה ממוצעת מעמיד את המספרים האלה בהקשר.
איפה הקלדה עיוורת באמת מנצחת
בעיניים. מקליד שלמד לבד ומסתכל למטה 40% מהזמן לא יכול לקרוא את מה שהוא מקליד, כך ששגיאות נמשכות מילה או שתיים לפני שהוא שם לב. הוא גם מאבד את המקום כשהוא מעתיק ממסמך או עוקב אחרי שיחה על המסך. במחקר של 2016, למקלידים המהירים בשתי הקבוצות היו שני הרגלים משותפים: כל אות הלכה תמיד לאותה אצבע, והידיים נשארו יציבות. הקלדה עיוורת נותנת לכם את שניהם מעצם הגדרתה.
מקלידים שלמדו לבד יכולים לבנות את העקביות הזו במקרה. הקלדה עיוורת בונה אותה בכוונה: מפת האצבעות היא אוסף של החלטות על איזו אצבע לוקחת כל מקש, שכבר התקבלו בשבילכם.
כמה עולה המעבר
כמה שבועות של הקלדה איטית יותר. במחקר מ-2003 בטכניון, סטודנטים הקלידו 18.4 WPM כשהסתכלו, ורק 8.1 WPM בלי להסתכל, לפני האימון. אחרי קורס של 8 שעות ההקלדה העיוורת שלהם הגיעה ל-21.1 WPM, ואחרי עוד 6 שעות של שימוש אמיתי היא עמדה על 28.7. זו תוצאה טובה, וגם תזכורת לכך שהשבועיים הראשונים איטיים יותר ממה שהתחלתם איתו.
הסיכון הגדול יותר הוא חזרה להרגל הישן. אותו מחקר מצא שסיום קורס לא מבטיח שאנשים ימשיכו להקליד הקלדה עיוורת ביום-יום, כי השיטה הישנה נשארת מהירה יותר במשך זמן מה.
איך להחליט
למדו מחדש אם אחד מאלה נכון:
- אתם מסתכלים על המקלדת ברוב המקשים.
- אתם מקלידים מתחת לכ-35 WPM במבחן של דקה.
- אתם מעתיקים ממסמכים או מקלידים תוך כדי קריאה, וכל הזמן מאבדים את המקום.
אל תטרחו ללמוד מחדש, ובמקום זה תקנו את שניים-שלושה המקשים הלא עקביים שלכם, אם אתם כבר מקלידים מעל כ-60 WPM ורק לעיתים רחוקות מסתכלים למטה.
אם אתם כן עוברים, במדריך המתחילים שלנו להקלדה עיוורת יש תוכנית של שבועיים, וכמה זמן לוקח ללמוד הקלדה עיוורת מפרט למה לצפות אחרי זה.
שאלות נפוצות
האם 70 WPM בשתי אצבעות זה טוב?
כן. זה הרבה מעל הממוצע של 51.56 WPM במחקר מ-2018. אם אתם מסוגלים לעשות את זה בלי להסתכל למטה הרבה, אין לכם סיבה רבה ללמוד מחדש.
האם הקלדה בשתי אצבעות זה רע?
היא איטית לרוב האנשים ומרחיקה את העיניים שלכם מהמסך. אם אתם מקלידים מעט, היא עושה את העבודה.
האם מקלידים בשיטת חפש והקש יכולים להיות מהירים?
חלקם כן. אנשים שהשתמשו באצבע אחת או שתיים בכל יד עברו את ה-70 WPM במחקר של Aalto מ-2016, אם כי רוב המקלידים המהירים משתמשים ביותר אצבעות, עם מקש קבוע לכל אחת.
מה ההבדל בין הקלדה עיוורת להקלדה בשתי אצבעות?
מקלידים עיוורים מוצאים מקשים במגע משורת הבית, עם אצבע קבועה לכל מקש. מקלידים בשיטת חפש והקש מוצאים כל מקש במבט.
מקורות
- Typing (ויקיפדיה), מהירויות חפש והקש בציטוט של Brown 1988
- Feit, Weir and Oulasvirta (2016), How We Type, CHI '16
- Touch typing (ויקיפדיה), ביקורת על המדגם של 2016
- Dhakal, Feit, Kristensson and Oulasvirta (2018), Observations on Typing from 136 Million Keystrokes, CHI '18
- Yechiam, Erev, Yehene and Gopher (2003), Melioration and the Transition from Touch-Typing Training to Everyday Use